<h1>כד הקמח לרבינו בחיי ערך כפורים</h1>
<h2>דף ה.</h2>
הן אל ישגיב בכחו מי כמוהו מורה. יאמר הכתוב כי השם יתברך נותן כח בצדיקים ומעצים כחם בכחו לסבול יסורים, לפי שהיסורים הן כפרת עונות, וכמו שאמר רבי עקיבא חביבין יסורים, ובפרק ראשון דברכות אמרו כל מי שהקב"ה חפץ בו מדכאו ביסורין, שנאמר ה' חפץ דכאו החלי. ועל כן יבאו היסורים על האדם למרק חטאיו כדי שיהיה זכאי לעולם הבא, ומפני זה מיסר הקב"ה הצדיקים בשביל מיעוט עונות שבידם בזמן הפחות, והוא העולם הזה שאין לו קיימא, ובדבר הגרוע והוא הגוף, כדי לזכותו ולגמול לו פרי מעשיו הטובים בזמן הנכבד, והוא העולם הבא הנצחי והקיים, בדבר המעולה והוא הנפש, זהו מאמר רבי עקיבא חביבין יסורין, שהיסורים סבה שיחליפו לו העולם הזה בשביל העולם הבא. ואם אין ביד האדם עון ויש לו יסורים יצטרך שיתלה זה בביטול תורה, [ואם אין בידו ביטול תורה] אלא שעוסק בה תמיד ויש לו יסורין בידוע שיסורין של אהבה הן. ושם בברכות פרק ראשון חלקו החכמים: היסורין שיש בהן בטול תורה או בטול תפלה, אם הן יסורים של אהבה [אם לאו, יש מהם שהיו אומרים כיון שיש בהם בטול תפלה אינן יסורין של אהבה], שנאמר ברוך אלהים אשר לא הסיר תפלתי וחסדו מאתי, וכן אם יש בהן בטול תורה אינן יסורין של אהבה, שנאמר אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו, כלומר אשריו אם יש לו יסורין ובלבד שילמד תורה עמהם, והעלו שם בגמרא אלו ואלו יסורים של אהבה הן, כלומר אפילו יסורין שיש בהן ביטול תורה וביטול תפלה, ולמדו זה ממה שכתוב אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו, אל תקרי תלמדנו אלא תלמדנו [בציר"י], כלומר דבר זה מתורתך תלמדנו אתה יכול ללמוד זה מן התורה, מקל וחומר שבתורה, דכתיב ואם שן עבדו או שן אמתו יפיל לחפשי ישלחנו תחת שנו, קל וחומר משן ועין ומה שן ועין שהן אחד מאיבריו של אדם עבד יוצא לחרות, יסורין שממרקים כל איבריו של אדם על אחת כמה וכמה. והיינו דריש לקיש, דאמר ריש לקיש נאמר ברית במלח [ברית מלח עולם היא], ונאמר ברית ביסורים אלה דברי הברית, מה ברית האמורה במלח מלח ממרק את הבשר, אף ברית האמורה ביסורים יסורים ממרקים עונותיו של אדם, הנאמר בפרשת התוכחות.
<h2>דף ה:</h2>
ודע כי היסורין חלוקין: יש יסורין בגופו של אדם, ויש יסורין בממונו. יסורין בגופו, כגון מה שאמרו רז"ל על רבינו הקדוש שנתיסר שש שנים בכאב השנים, ורבי שמעון בן אלעזר שגזר על עצמו כמה יסורין קשין שיהיו לו בכל יום ויום ושיסתלקו ממנו בכל ערב והיה לו כן. יסורין בממונו, כגון מה שאמרו ז"ל: רב הונא הוו ליה ארבע מאה דני חמרא והוה חלא, עיילי רבנן לגביה, אמרו ליה: ליעיין מר במיליה, אמר להו: וכי חשידנא בעינייכו, אמר להו: וכי חשיד קוב"ה דעביד דינא בלא דינא, אמר להו: אי איכא דשמע מילתא לימא לי, אמרו לו: הכי שמיע לן דלא יהיב מר שבשא לאריסי, אמר להו: ומי שביק ליה מידי בגויה, פירוש יותר ויותר הוא גונב לי, אמרו ליה: היינו דאמרי אינשי בתר גנבא גנוב וטעמא טעים, פירוש אם הוא חוטא שגונב ממך תרצה גם אתה לחטוא כמו כן. מיד קביל עליה דיהיב. [איכא דאמרי הדר חלא והוה חמרא. איכא דאמרי] אוקיר חלא ואיזדבן בדמי חמרא. ומכאן שכל המקבל על עצמו לעשות דבר אע"פ שלא השלימו עדיין, הרי הוא נמחל לו משעה שקיבל על עצמו, והוא שקבל בלב שלם על מנת לשלם, ופסוק מלא הוא: כי מן היום [הראשון] אשר נתת את לבך להבין ולהתענות לפני אלהיך נשמעו דבריך. והא למדת שכל מה שהאדם מצטער ביסורין, בין שיהיו בגוף בין שיהיו בממון, הכל מירוק עונות בעולם הזה כדי שיבוא זכאי ושלם לעולם הבא. ועל זה אמר בכאן: הן אל ישגיב בכחו מי כמוהו מורה, כי השם ית' בוחן את הצדיקים לטובתם, וכענין שכתוב: ה' צדיק יבחן, הוא משגיב בכפו כח הצדיק לסבול היסורים כדי לזכותו, והכל לטובתו כענין שכתוב: והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגא מאד. וכשם שיסורי הצדיקים הם לטובתו כך שלות הרשע והצלחתו לרעתו, שאין לך רשע גמור שאין בידו קצת מצות והשי"ת רוצה לגמלו עליהם ולשלם לו שכרו בזמן הפחות, והוא העולם הזה, בדבר הגרוע, והוא הגוף, כדי להאבידו מן העולם הבא, הוא שאמר הכתוב: ומשלם לשנאיו אל פניו להאבידו. והוא שדרשו רז"ל: שאת פני רשע לא טוב, מה שנושאים לו פנים בעוה"ז לא טוב לו לעולם הבא, ובפרקא קמא דברכות: הודיעני נא את דרכיך, אמר משה לפני הקב"ה: רבש"ע מפני מה יש צדיק וטוב לו, צדיק ורע לו, רשע וטוב לו, רשע ורע לו. אמר לו הקב"ה: צדיק וטוב לו צדיק גמור, צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור, רשע וטוב לו רשע שאינו גמור, רשע ורע לו רשע גמור. ופליגא דרבי מאיר דאמר רבי מאיר שנים נתנו לו ואחת לא נתנו לו, שנאמר: וחנותי את אשר אחון, אע"פ שאינו הגון, ורחמתי את אשר ארחם, אע"פ שאינו הגון.
<h2>דף ו.</h2>
וראה גם ראה מעלת מין האדם, שהרי השי"ת צוה בתורתו לעשות כלים גופניים במשכן ובמקדש, היותם ציורים ודוגמא לדברים שכליים שבעולם העליון כדי להשכין שכינתו ולהיות דירתו בתחתונים. זה שדרשו ז"ל כי כל בשמים ובארץ, כל מה שברא הקב"ה למעלה ברא למטה. למעלה זבול, שנאמר הבט משמים וראה מזבול, ולמטה זבול, שנאמר בנה בניתי בית זבול לך. למעלה ערפל, שנאמר ומשה נגש אל הערפל, ולמטה ערפל, שנאמר ה' אמר לשכון בערפל. למעלה שרפים עומדים, ולמטה, עצי שטים עומדים. למעלה כרובים, שנאמר יושב הכרובים, ולמטה, והיו הכרובים. למעלה היכל ה', שנאמר וה' בהיכל קדשו, ולמטה היכל, שנאמר היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה. למעלה פרכת, שנאמר יהי רקיע בתוך המים. ולמטה, שנאמר והבדילה הפרכת לכם. למעלה כוכבים, שנאמר וספור הכוכבים, ולמטה, שנאמר והנכם היום ככוכבי השמים. למעלה והנה האיש לבוש הבדים, ולמטה, כתנת בד קדש ילבש. למעלה מלאכים, שנאמר חונה מלאך ה', ולמטה, כי מלאך ה' צבאות הוא. למעלה, נוטה שמים כיריעה, ולמטה ואת המשכן תעשה עשר יריעות. למעלה, ונהורא עמיה שרא, ולמטה, ועשית מנורת. ולא עוד אלא שחביבין שלמטה משל מעלה, שהרי הניח של מעלה וירד בשל מטה, שנאמר ועשו לי מקדש. וזו היא מעלה גדולה לישראל בהיות להם עם השי"ת דביקות הגדול הזה, ולזה רמז הכתוב שאמר והייתם לי סגולה, כי מלת 'סגולה' נאמרת על עצם דבר שבו הכח הנסתר, כמו שאומר סגולה על כח העשבים והפנינים שיש בהם כח נסתר. ולרוב הדבקות תמצא שהוא יתברך מיחד אותם ומקלסן שהם גוי אחד, הוא שדרשו ז"ל, בתפילין דמארי עלמא מה כתיב בהו, ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. כשם שהם מקלסים ומיחדין אותו ית' ואומרים, שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד.
<h2>דף יז.</h2>
תניא רבי פנחס בן יאיר אומר טהרה מביאה לידי קדושה, שנאמר: וטהרו וקדשו. ידוע כי המדות כולן ב' חלקים: גופניות ושכליות. הגופניות באות לתקן המעשים, כי אין שלימות לחכמה בלתי תיקון המעשים, שכן אמר הכתוב: שכל טוב לכל עושיהם. ודרשו רז"ל: לכל 'לומדיהם' לא נאמר, אלא לכל 'עושיהם'. השכליות באות לטהר המחשבה, ושלא להשתמש בה זולתי בעבודת השי"ת, וזהו שכתוב: נקי כפים ובר לבב. 'נקי כפים' יכלול המדות הגופניות שהן לתיקון המעשים, 'ובר לבב' יכלול המדות השכליות שהן לטהר המחשבה ושיהא תוכו כברו ונסתרו כנגלהו, וכמו שדרשו רז"ל: כתיב: לא יערכנה זהב וזכוכית, למה נמשלו דברי תורה לזהב וזכוכית, לפי שדברי תורה קשין לקנותן כזהב ונוחין לאבדן ככלי זכוכית. רבי עקיבא אומר למה נמשלו דברי תורה לזכוכית, לומר לך: מה זכוכית זה כל מה שאתה נותן לתוכו הוא מראה לך, כך תלמיד חכם צריך שיהא מראה בפיו כל מה שיש בלבו. וכן מצינו בארון הברית שכתוב בו: וצפית אותו זהב טהור מבית ומחוץ תצפנו. וכן אמר הכתוב: צדק לבשתי וילבשני, ביאורו: לבשתי מבפנים וילבשני מבחוץ, כלומר שיהיה נגלהו ונסתרו שוין, לא שיהיה חולק ומכזב קצתו על קצתו, ומי שיש בו מדה זו הוא הנקרא בלשון התורה 'תמים', והוא הלשון שנשתבחו בו הצדיקים, והוא שכתוב: נח איש צדיק תמים היה, וכתיב באברהם: התהלך לפני והיה תמים, וביעקב נאמר: איש תם. וכשהאדם מטהר מחשבתו במדה זו מביאתו לידי קדושה, וזהו שאמרו: וטהרו וקדשו, שהטהרה מביאה לידי קדושה. ודבר ידוע שאין הטהרה והקדושה מצויה אלא בקיום התורה והמצות, שהטהרה דבקה בתורה, שכן אמר דוד ע"ה: יראת ה' טהורה עומדת לעד, כאלו אמר: עומדת טהורה לעד, כלומר שהטהרה דבקה בה. לא תפרד ממנה, וזהו שדרשו ז"ל: אין דברי תורה מקבלין טומאה, שנאמר: הלא כה דברי כאש נאם ה'.
